הערב, אחרי מסע ארוך ופתלתל, הסרט החדש שלי, "אם העולם הזה הוא ים", עולה לשידור בכורה בערוץ yes דוקו. הימים ימי המתנה מורטי עצבים, התקופה תקופת מלחמה, שכול ועצב מסביב – ממש לא התזמון המומלץ להשיק סרט חדש, ועוד על משורר שכבר 20 שנה לא איתנו.
אבל מאז הבכורה בפסטיבל , ואחרי הקרנות ראשונות במקומות נוספים, התחושה שהולכת ומתחזקת היא שהסרט מאוד מהדהד את הזמן והמקום, גם אם לא ממש תכננו את זה כך כשיצאנו לדרך לפני שלוש שנים. אז אולי, בעצם, דווקא עכשיו.
הסרט מביא את סיפורו של נתן יונתן, שחתום על חלק חשוב בפס הקול של חיינו כאן. יוצר שכתב שירים שהפכו לנכסי צאן ברזל, כמו "חופים", "הרדופים", "האיש ההוא", "אניטה וחואן", "נאסף תשרי" ועוד רבים וטובים. ולמרות זאת, לא תמיד זכה בהכרה כמשורר בשיעור קומתו. הסרט מביא את הסיפור מאחורי השירים האהובים, לצד סיפורו האישי והמשפחתי, שבו שכול והרבה כאב צבעו את השירים, ולהפך. או כמו שנתן יונתן אמר את זה: "השירים כותבים את החיים לא פחות מאשר החיים כותבים את השירים".
לכבוד שידור הבכורה, אני רוצה להודות למי שגרם לסרט להגיע עד הלום, חרף כל הקשיים והמהמורות:
בראש ובראשונה לערוץ המשובח yes דוקו, שכבר הפך לבית חם לסרטיי. למנהל הערוץ היקר, גיא לביא, שהאמין בפרוייקט עוד כשהיה על הנייר ובחר בו באומץ. לאנשי הערוץ ליז שרם, שלומי בידאני, עדי טל, עוזי קרין וקרן גלייכר.
לקרן החדשה לקולנוע וטלוויזיה – לדורית ענבר, רון גולדמן, אוראל טורנר ומיטל היקרים על התמיכה החשובה והליווי בעשיית הסרט.
תודה מיוחדת מעומק הלב לילדיו של נתן יונתן, נטע רז ותום יונתן המרגשים, שהכניסו אותי אל ביתם ואל חדרי ליבם ומביאים לסרט את סיפורם האישי באומץ, גילוי לב וכנות מעוררי השראה.
למרואיינים והמשתתפים – אתם עושים את הסרט:
שלמה ארצי, רונית אופיר, להקת האחים והאחיות – גידי קורן, סוזי מילר, מוני ארנון, פרופ‘ נורית גוברין, פרופ' גדעון טיקוצקי, רוני דה קוסטה בק, עדי רוזן, איילת קרוא, עדה רמון ותמר שפירא.
לצוות המופלא שעבד איתי על הסרט:
תודה ענקית על הכשרון האינסופי, ההשקעה והאהבה שהשקעתם בפרוייקט. אני אוהב את כולכם, ביחד וכל אחד לחוד:
לעורך הסרט והתסריטאי השותף, נעם עמית,
לצלם הסרט, איתי גרוס,
לתחקירנית ומנהלת ההפקה, אריאלה אלוש,
למחבר המוסיקה המקורית ונגן הגיטרות, ערן ויץ
למעצב פס הקול, אביב אלדמע ולאולפני דיבי
למקליט תולי חן,
למעצב האפקטים והסטילס, דותן גולדווסר,
למעצב הצבע והתמונה, סטיב סבן,
למעצב הכרזה, האיור והאריזה הגרפית, סהר מור,
למפיקת הפוסט, שלי לוי.
לארכיונים והאוספים שמהם שאבנו חומרים, ובעיקר לארכיון כאן 11 – בילי ושאול.
תודה למשפחתי היקרה ולחברים שסייעו ותמכו, לכל מי שעזר לאורך הדרך – הרשימה ארוכה והיא מפארת את הקרדיטים בסוף הסרט.
וכמובן, לאלה שהקדימו והספיקו לצפות ולהתרגש.
שהסיוט הזה ייגמר ויחזירו כבר את החטופים!
