לפני 47 שנה בדיוק, ב-5 בספטמבר 1977, נפטר המפיק האגדי גיורא גודיק, האיש שהביא את ברודווי לישראל, ולמעשה הניח את היסודות לתיאטרון המוסיקלי כפי שאנחנו מכירים אותו כיום. גודיק נפטר בגרמניה בגיל 56, כחמש שנים לאחר שנמלט מהארץ ומכר לפרנסתו נקניקיות בתחנת הרכבת של פרנקפורט.
את סיפורו המדהים של גודיק סיפרתי בהרחבה בסרט "מחכים לגודיק". אבל עוד לפני שיצא, חלמתי על גירסה בימתית, שתביא לבמה חלק משפע העשייה המפוארת של האיש, שלא תמיד זכה להערכה הראויה, שלא לומר השכחה אופיינית השמורה לגיבורי התרבות שלנו.
חלפו לא מעט שנים, ולשמחתי, ציפי פינס, מנכ"לית תיאטרון בית ליסין ע"ש ברוך איבצ'ר, החליטה להרים את הכפפה ולערוך מופע מחווה מפואר לכבודו של גודיק – ואף הזמינה אותי לכתוב את המופע.
קשה להתלהב בימים עכורים אלה, אבל מדובר בתיקון חשוב שנעשה לאיש, פועלו ומקומו בדברי ימי התרבות הישראלית – וכמובן מדובר גם בחומרים נפלאים. המופע עלה ב-19 וב-20 בספטמבר בפני אולם מלא, וכלל שירים וקטעים בלתי נשכחים ממחזות הזמר האיקונים שגודיק העלה בישראל, כמו “גברתי הנאווה”, “כנר על הגג”, “המלך ואני”, “הלו דולי”, “קזבלן”, “איי לייק מייק” ועוד.
משתתפים: אבי קושניר, מגי אזרזר, אלי גורנשטיין, יהודה אליאס, דפנה דקל, דורון אורן, קרן מור-מישורי, הראל ליסמן, דור אלמקייס, אשלי זימברג, סתיו צוברי, עמית מוריס, עמרי פלד ועוד.
מנחה: חני נחמיאס.
עריכה ובימוי: שוקי וגנר, ניהול מוזיקלי: טל בלכרוביץ', כתיבה: ארי דוידוביץ, תנועה: תומר יפרח. קלידים: טל בלכרוביץ', תופים: טל רונן, בס: יוראי אורון, כלי נשיפה ואקורדיון: אוהד בן אבי.
במופע שולבו קטעים מתוך סרטנו "מחכים לגודיק" (באדיבות למה הפקות).
